סכום השתלמות ספר שומרון תשע"ג

18.10.2012 , הדריך: אבי שמידע (ובפלאפון יואל בן-נון..)

תחנות ההשתלמות:

1. עמק המצלבה – סתוונית ירושלים

2. עין-סמיה היא העי – מצוקי הרקפת

3. הר כביר ומצפה שייח בילל (מקם) –

4. עמק בית-דג'ן – לא מצאנו סתוונית ירושלים

5. הר-גריזים – נכחדה הגריזית הנאה אך מצאנו סתוונית ירושלים והרבה י"ת

6. אלות נבי– איסמעיל (מעל צומת איתמר בעליה ליישוב ברכה - לא הספקנו)

כללי :

בהשתלמות זו התכוננו לעסוק בשני נושאים מרכזיים: לימוד מבשרי הגשם והכרת ספר השומרון עד שדרת הרכס. למדנו "על בשרנו" כי אמצע אוקטובר הוא החודש שהפריחה בו היא במינימום: ראינו רק מתי מעט של צמחים פורחים: רקפת מצויה, סתוונית ירושלים, חורשף מצויץ ושני מיני טיון. הסברנו מה היתרון של צמחים גיאופיטיים לפרוח בעונה זו (26 מתוך 30 המינים הפורחים בסתיו הם גיאופיטים) ומדוע בד"כ הם חסרי גבעול וצמודים לקרקע (אך ישנו החצב..).

מבחינת הצומח, ניסינו להבדיל בין בתות הסירה השולטות בכל מקום: בעוד בספר (תחנת עין-סמיה) חברת הסירה מכילה מינים ערבתיים רבים הרי בחבל הים תיכוני חברת הסירה בעלת צמחים ים-תיכוניים אוהבי לחות (תחנת הר-כביר דוגמאות: קיסוסית, פרסיון, קערורית סגולה).
הדגשנו זוגות של מינים ויקריים (צמחים הקרובים זה לזה סיסטמטית ומחליפים אחד את מישנהו באזורים גיאוגרפיים), האחד נפוץ בספר ובערבה לעומת השני הגדל בחבל הי"ת:

המין הים-תיכוני	המין בחגורת הספר
קיצנית כרתית	קיצנית צפופת-עלים
קיפודן בלנש	קיפודן מצוי
צלף קוצני	צלף מצרי (מדברי ונדיר ספר)
נשרן מכחיל	נשרן שעיר
קערורית סגולה	קערורית שיחנית (לא ראינו)
שלח ספרדי (לא ראינו)	שלח הערבות
אשבל א"י (מצוקים)	אשבל מצרי (במדבר ממש)

מציאות ההשתלמות :

צלף מצרי – במצוקים של עין-סמיה הפרטים בעלי עלים גלדניים מכחילים לא נושרים. לעומת הצלף הקוצני הצמח ירוק-עד ומתחדש מניצנים על הענפים של שנה שעברה. בכל הפלורות באזורנו מקובל לראות בצלף המצרי זן של הצלף הקוצני שכן רואים אוכלוסיות מעבר. אך בישראל , כיוון שפרטי מעבר נדירים, אנו מעדיפים לתת לשני הטקסונים מעמד של מינים נפרדים "טובים".

שלהבית המדבר – דומה לשלהבית דביקה אך העלים יותר צרים והצמח יותר מעוצה. מין זה שייך לקבוצה ערבתית של מיני שלהבית מעוצים להם חפי פרחים רחבים. אך בשדה לא מצאנו שרידי תפרחות ולכן נכשלנו בהגדרתה. זהו האתר הצפוני ביותר של שלהבית מדבר ; עד כה הכרנו אותה רק מואדי קלט ומהסוונית. תודה למימי רון שתפסה את הטעות של המדריך....

רקפת מצויה זן סתווי - בספר המדבר זהו "תת-מין" טוב הנבדל במועד פריחתו ללא עלים מהטקסון הרגיל. אז למה לא נתנו לו מעמד של תת-מין עצמאי?- כיוון שלכרמל ובגליל המזרחי ישנן אוכלוסיות לא מעטות שבהן אפשר לראות "זה בצד זה" את רוב האוכלוסיה פורחת בחורף אך בנוסף – פרטים בכיסי סלע יובשנים ובמפנים דרומיים הפורחים ללא עלים בסתיו. וכיוון שבפרח (פרט אולי לגודל ממוצע) אין כל הבדל, מן הראוי יהיה שניתן ל"רקפת הסתווית" מעמד של זן בלבד.

תחנה 1 – עמק המצלבה :

ספרנו 36 פרחים של סתוונית ירושלים בתשעה גושים; בכל גוש לרוב 1-2 שתי פקעות ויש לבדוק היטב , על פי המתחל העוטף את אגודת הפרחים והניצנים האם בגוש יש צמח אחד או יותר. בירושלים תארה פרופ'.פיינברון את סתוונית ירושלים כמין חדש למדע; על פי הפרח אי אפשר להבדילה מסתוונית בכירה, אך שתי סתווניות אלה עם פרחים גדולים (אורך העטיף מעל 4 ס"מ) נבדלים באופן מוחלט בעלים: בעוד לסתוונית ירושלים 7-8 עלים סרגלניים צרים ,הרי לסתוונית בכירה 3 עלים רחבים דמויי אליפסה.
באותה חלקה היו לפנים עשרות גושים עם מעל 200 פרחים. אין ספק כי האוכלוסייה בדעיכה כמו גם צמחים רבים אחרים בעמק המצלבה, כמו גם כלל המגוון הביולוגי. בשנות החמישים-שישים של המאה הקודמת, היה מיכאל זהרי צועד מביתו ברחביה לעבר גבעת-רם וחוצה את עמק המצלבה. כאן הוא אסף סיגל תמים וצנוע, אספקלריה נאה, זהבית פעוטה, ועוד מינים נדירים רבים אשר נכחדו מהעמק זה מכבר ואפשר לראותם כיום רק ברכס מעון.

היה לנו רק שעה לספר נפלאות על הביולוגיה והאקולוגיה של פרחי סתוונית ירושלים: מעבודת מחקר שערכנו כאן בשנות השמונים למדנו כי:

1. עתה שיא הפריחה, איחור של 10-12 יום בהשוואה לממוצע.

2. הפרחים השוכבים עוזרים למשיכה הכוללת של הגוש. אלה הם פרחים שסיימו את תפקידם המיני.

3. ראינו פרחים בעלי עלי גבוה בהרבה מהאבקנים: בכל מיני הסתווניות יש, אפילו באותה אוכלוסייה, שונות מאוד גדולה באורך היחסי של אברי המין; נצפה שבאוכלוסיות קטנות ומבודדות תהיה סלקציה לפרחים עם עליים נמוכים כדי להקל על האבקה עצמית (כמו בכרכום דמשקאי מהר-הנגב!) ; לא נעשתה עבודת מחקר בנושא זה – אתגר לעמיתי רתם לביצוע בעתיד.

4. הפרחים מתחילים יותר לבנים ונעשים ורודים לקראת שיא פריחתם; אך יש פרטים שגנטית הם בעלי פרחים יותר לבנים וכאלה שהם בעלי גוון ורד-עז.

5. לא ראינו כל מאביקים בפרחים; כמויות האבקה הצהובה הרבה השפוכה על הכותרת והאבקנים המלאים בגרגירי-אבקה הם אינדיקציה טובה לנדירות הביקורים בסתווניות – עובדה המאפיינת את שוק הפריחה של הסתיו.

אמוץ דפני נתן לנו הסבר מאלף על האבקת חרוב וראינו שני עצי נקבה מיד לאחר פריחה.

תחנה 2 – עין סמיה :

ביקרנו במספר בתי-גידול, משדות חקלאיים בעמק, בעלי אדמת טרה-רוסה גרומוסולית, צמחיית אפיק מופרעת, צידי דרך (מלוח קיפח) ועד המצוק הנהדר של גיר קנומני קשה מעל המעיין. את הרקפות הפורחות ללא עלים מצאנו רק במפנה הצפוני; כל הצמח היה קטן ובמיוחד הכותרת אשר בשיא הפריחה גודלה היה 9-12 ממ בלבד (מי מדד ?).
חידוש מלבב היה מציאת עצים בודדים במצוקים: אלון מצוי, אשחר א"י, שקד קטן-עלים, חרוב מצוי ואלה אטלנטית; שני שיחים/עצים של לבנה רפואי גדלו במצוקים הפונים דרומה. פרט לרקפת לא מצאנו כל מציאות ובמקום רשימת הצמחים הכוללת 109 מינים שונים (תודה למימי ואודליה) נציין את צמחי המצוקים האופייניים: אשבל א"י (סוף פריחה), כלך מרוקני (אין כלך שומרוני הגדל באותו בית-גידול בנ-מכוך),

קצת גיאוגרפיה וארכיאולוגיה על האתרים (הטקסט לקוח ברובו מ"עמוד ענן"):

עין סמיה

מעיין עם נביעה אדירה אין במקום בריכה כי כל המים נשאבים לראמללה יש במקום בית שאיבה גדול בין עצי האקליפטוס וצינור גדול מטפס מהשאיבה לכפר מלכּ. ניתן להגיע לשאיבה ולנביעה עצמה יש לצלצל בפעמון בשער ולבקש יפה לבקר במקום, בדרך כלל השומרים מסכימים. (במקום יש תמיד ערבי או שניים ששומרים) מקום השאיבה הוא בור היורד לעומק 60 מטר עד פני המים. ברזי המים במקום ראויים לשתייה - היישר מן הנביעה. לצד בית השאיבה מצפון מעבר לוואדי ותעלת הבטון נמצאת נביעה עונתית נוספת השופעת מים רק לאחר כמה ימי גשם רצופים וגם אז למשך יממה בלבד.

שטח המעיין סגור כיום למטיילים בגדר מבוטנת ושני צינורות עבים מעלים את המים בשאיבה לכוון רמאללה. בסלעי הגיר הקשה מעל שער הכניסה לאתר המעיין, מצויים פתחים יפים של קברי פיר. על הגיר הקשה חברת כתלה זקנן מלוווה במציץ המאמז על לחץ רעיה חזק.

שרידי טחנת הקמח בעין סמיה

בניגוד לכתוב, זו איננה תחנה רומאית, אלא תחנה תורכית. ניתן ללכת לאורך אמת המים מהמעיין ועד התחנה, שהיא הרוסה חלקית אך עדיין יפה. ערבים זקנים מכפר מלכּ העידו באוזניי שסבא שלהם עוד עבד בתחנה עד 1917.

קברי פיר - הם פתחי הבורות העגולים שמצאנו בעליה ובירידה מסביב למצוק

כאשר נכנסם לכביש הפנימי לבית המשאבות מכיוון כביש אלון, בסלעים משמאל לכביש (ממערב) ישנם כמה קברי פיר עמוקים המתוארכים לתקופת הברונזה הבינימית. ובחפירות במקום נמצא ממצא נדיר, גביע כסף ועליו עיטור תבליט המציג קטע מהסיפור הבבלי על בריאת העולם. לציין כי המטייל באזור כולו, יכול להבחין במקומות נוספים בהם יש קברי פיר שכאלו בעיקר סביב הכפר "אל מאליך"

חרבת סמיה- שוכנת בדרך האספלט היוצאת מהמעיין לכביש הראשי

עיר [ עדיף לאמר כפר..] ביזנטית נוצרית ששרידיה ניכרים משני צידי הכביש. במקום גם שרידים דלים של פסיפסים.

חרבת מרגמה – היא לפי יואל בן-נון העי המקראית !

עיר מבוצרת שעיקרה בתקופת הברונזה - כנענית - ובתקופה הישראלית - ברזל. העיר לא נחפרה וקווי חומות משניות ניכרים בצידה הדרומי, אך בצידה הצפוני ניתן לראות חומה מרשימה ומגדל מאסיבי שמצפון אליהם חפיר חצוב בסלע שנועד לשמור על העיר מצפון. ניתן לעקוב אחר החומה המערבית מהצד הצפוני ועד המצוק. הרב ד"ר יואל בן-נון מזהה במקום את העי מסיפור יהושע בן-נון. ניתן להגיע בקבוצה ללא נשק. למרגלות החורבה בצד הדרום מזרחי נתגלתה ונחפרה רצפת פסיפס שאת תמונתה ניתן לראות ב"עמוד ענן".
אנו ראינו את החורבה בירידה מהמצוק; למרגלות הגבעה בצדה המערבי ראינו שני קירות מקבילים בולטים; אחד מהם הוא כנראה "החומה המערבית" הנזכרת לעיל ב"עמוד ענן".

תחנה 3 – הר כביר ושייח בילאל:

עצי האלון המצוי, אחד קשיש ביותר מרמזים איזה צומח היה באזור טרם הכריתה וההכחדה המסיבית של החורש. מאידך עץ-האלון מצוי הקדוש , הוא רק אחד מעצי אלון קדושים רבים הפזורים ליד קברי שייח ומקאמים ברחבי יהודה ושומרון (ראו סכום בערמוני ושמידע 1987, שמידע וחב. 1997, דפני 2010).

שייח בילאל בפסגת הר-כביר , רום 745 מטר (מדוד 763 מטר) , [רוב הטקסט מתוך "עמוד ענן]

הפסגה הצפ. מערבית של רכס הכביר, ממנה נשקף נוף פנוראמי מרהיב על הסביבה כולה למרחק רב ובעיקר הנוף כלפי מזרח, שם צונח רכס הכביר בזווית חדה לעמק תרצה המשתרע למלוא העין, ורכס הטמון מתנשא מעליו. נוף משכר, אחת התצפיות היפות בארץ! על הפסגה נמצא מבנה המקאם (מבנה שיח' שאינו קבר) של שיח בִּלאל. שיח' בילל אבן רבאח היה המואזין (הקורא לתפילה) של מוחמד, ולאחר מות מוחמד הוא עזר להשליט את האיסלם בכח החרב במזרח התיכון ובשנת 638 הוא ביקר בארץ עם החליף עומר, שיח' בילאל הביא את האיסלם עד לאתיופיה ומוסלמי אתיופיה מייחסים את דתם אליו.

מבט צפ'.צפ'.מזרחה פורש לפנינו את "מדבר שומרון" או עדיף "ספר שומרון כיון שאזור זה מכיל צמחיית ספר וחברות צומח של שיחים ועצים. אזור זה הנשלט כללית ע"י חברת חרוב ואלת-מסטיק המזרחית וחברת רתם המדבר, בנוי באופן שונה לחלוטין מהשומרון: לפנינו סדרה של רכסי הרים בכוון רוחבי המתוחמים ע"י העתקים במצלעות הדר'.-מערביות שלהן. מבנה זה דומה למבנה הרכסים של הגליל-התחתון. מאידך החלק הצפ'.מזרחי של האזור עובר באופן הדרגתי לגלבוע הן מהבחינה הגיאומורפולוגית והן מאספקט הצומח והצמחייה (שימו לב כי אין כל מין אנדמי לגלבוע..).
מבט צפון מערבי פורש לפנינו את צפ'.מערב השומרון המוסתר ברובו על ידי רכס יציר שפסגתו בהר עיבל; זה קער גיאולוגי קדום שהורם לגובה 700-909 מטר ומשני צדיו מרזבות בכוון צפון-דרום אשר הסלע בהן קרטון רך מגיל סינון עשירות במעיינות. שדרת הרכס בנויה גיר קשה אאוקני המתבלה לטרה-רוסה קאולינית הגרועה ביכולת אחזקת המים שלה. מקובל לקשור את המסלע האאוקני כסיבה לחוסר צומח עצי ברכסי עיבל-גריזים; אולם העובדה כי שדרת ההר של גריזים-עיבל- יציר חשופה כיום מחורש טבעי יכולה גם לנבוע מכריתה מסיבית ויכולת התחדשות איטית של העצים. הפתרון לשאלה מעניינת זו לא נמצא במעבדות המחקר אלא בשטח – אנו קוראים לחובבי הטבע לטייל ברכסים אלה ולדווח על עצים כגון: אלון מצוי, חרוב , לבנה, אלה א"י, אלה אטלנטית ואפילו אלון תולע. במנדט הבריטי נטעו חורשות אורן גדולות במורדות הר גריזים "בעקבות הסברה שלא יתכן והר הברכה יהיה שמם וקרח". זהו "היער" שצעדנו בו בהשתלמות שניטע במדרון הצפ'.מזרחי של אתר הר-גריזים מעל הכפר קליל.

ספרות:

§ זרטל א. 1990[ מומלץ מאוד !], על ההתנחלות הישראלית בהר-מנשה. מתוך (נ.נאמן ו פנקלשטיין י. עורכים): מנוודות למלוכה. הוצאת יד בן-צבי והחברה לחקירת א"י ועתיקותיה.

§ שמידע א. צ.שמיר ומ. וינברגר, 1997. עצים קדושים וקשישים בישראל. "אריאל", חוברת 119-120 עמ' 259-266

§ ערמוני ח. וא. שמידע, 1987, סקר עצים קשישים בשומרון המרכזי ובארץ בנימין. עלון "רתם" מס' 22 עמ' 27-56.

§ אורשן ג., א. שמידע וע. נוי-מאיר, 1975 - סקר מרעה טבעי בשומרון המזרחי. חוברת המחלקה לבוטניקה, האוניברסיטה העברית ירושלים, 36 עמודים.

רשימת המינים בתחנה (רשם יוני בוגוסלבסקי )– בתת סירה קוצנית והרבה שרידים של חורש אלון מצוי.

אוזן-גדי צהובה	מלעניאל קצר-מלענים
אזוב מצוי	מציץ סורי
אחישבת ענף	מרוות יהודה
אלון מצוי	נשרן מכחיל
אלקנה סמורה	סירה קוצנית
אספרג החורש	עולש מצוי
אשחר א"י	ציבורת ההרים
בלוטה גלונית	ציפורן נקוד
ברזיליון ענף	צמרנית הסלעים
גזר הגינה	קידה שעירה
געדה מצויה	קיפודן מצוי
חבלבל השיח	קיצנית צפופת-עלים
חורשף מצויץ	קערורית סגולה
חלבלוב מגובשש	שברק מצוי
כתלה חריפה	שום קצר
טיון דביק	שיבולת-שועל נפוצה
לשון-פר סמורה	שעורת הבולבוסין
מוצית קוצנית	שרביטן מצוי זכר

תחנה 5 – עמק בית-דג'ן

לאכזבתנו לא מצאנו סתוונית ירושלים פורחת, אך מצאנו בצדי דרך את הטיון החריף בפריחה, מין אשר בישראל הוא נדיר ושכיח באופן מקומי רק במספר אזורים על קרטון בגליל. בעבר-הירדן זהו מין שולט בגלעד בצידי דרכים באזורי גיר רך.

רשימת המינים בתחנה (רשמה רננה לביא)– אדמת עמק "טרה-רוסה גרומוסולית"

דרדר מצוי	גדילן מצוי
גזיר מזיק	נירית הקמה
חוח עקוד	שיבולת-שועל נפוצה
זית אירופי	בקבוקון מקומט
טיון דביק	חסה שיכנית
ירבוז לבן	בוצין מפורץ
ינבוט השדה	קייצת מלבינה
טיון חריף	גזר הגינה
חבלבל שעיר	לשישית הצבעים
קורטם דק	עכנאי שרוע
שברק קוצני	צלף קוצני
ברקן סורי
עולש מצוי

תחנה 5 – הר גריזים

חפשנו את הגריזית הנאה והעלינו חרס. האתר נחפר בשנות השמונים בחפירה ארכיאולוגית אינטנסיבית, ומלבב היה לקפץ בין בתי בית-שני אך גריזית לא מצאנו. בית-גידולה הוא בורות גדולים הרוסים בהם נכנס מספיק אור ונשמרת לחות כל חודשי השנה; בבית-גידול זה מצאנו את הגריזית מחדש בשנת 1967 אחרי שדינסמור אסף אותה כאן לראשונה בשנת 1907. יודגש כי היה זה האתר היחידי של גריזית נאה בישראל והדרומי ביותר במזה"ת. כל שאר נתוני גריזית מישראל ( כולל זו של ההוטה בהר—מירון) הם של גריזית אירופית.

בין החורבות ועל גיר אאוקני קשה שלטה חברת "ספר" (המרכאות באות לציין כי אנו נמצאים בתוך החבל הים-תיכוני אך המסלע משרה תנאי ספר) של חרחבינה מגובבת עם שני מינים נדירים המאפיינים את רום הרי יהודה ושומרון: עיריוני קצר (מצאנו) וכמנון ענף (לא מצאנו).

הר גריזים, רום 841 מטר [רוב הטקסט מתוך "עמוד ענן]

ההר הדרומי מבין ההרים המקיפים את שכם. השם נלקח מן התנ"ך, שם הוא מופיע מספר פעמים בהקשר של הר סמוך לשכם. בקרב השומרונים המקום הזה הוא הר המוריה, מקום המקדש ומקום רבים מסיפורי התנ"ך, וככזה הוא המקום הקדוש בעולם לשומרונים. על ההר גם נמצא המרכז הדתי של עדת השומרונים, וכן חפירות ארכיאולוגיות של המקדש השומרוני הקדום.

שכונת השומרונים בהר גריזים - קרית לוזה (פרושו-כפר שקד) היא השכונה השומרונית של הר גריזים. השומרונים, שמזוהים כ"כותים" ו"גרי אריות" מתקופת עזרה ועד חתימת התלמוד, מחשיבים עצמם כיהודים לכל דבר ועניין ודבר זה ניכר במבני הציבור שלהם, בהיררכיית הכהונה ובכתב העברי העתיק המעטר את בתי הכנסיות והבתים. על גבי הבתים הישנים נבנתה השכונה חדשה, מאז האינתיפאדה הראשונה ברובה המוחלט, מאחר ואנשיה, כ-300 איש, מחזיקים תעודת זהות ישראלית ולכן ערביי שכם ראו בהם יהודים. ילדי המשפחות פה אינם מדברים עברית ורובם לומדים בשכם. את הקניות הם עושים בשכם ושם הם גם עובדים. חציה השני של הקהילה נמצא בחולון.
בשנים האחרונות, בשל מחסור בנשים, הביאו לשכונה שתי אוקראיניות, וניתן לראות את הצאצאים הבלונדיניים שלהן רצים בשכונה. מעל דלתות חלק מהבתים יש ריבוע עם כתב עברי קדום - זו המזוזה שלהם. במרכז השכונה המוזיאון שלהם שכולל את ספר התורה, ובנו של הכהן הגדול מדריך בו. מומלץ להגיע בשלושת הרגלים, אז יש טקסים של עלייה המונית מהשכונה לראש ההר, ובפסח יש להם שחיטת פסח בבורות שליד המוזיאון.

ספרות:

§ על הגריזית הנאה- מתוך הספר האדום של צמחי ישראל כרך א', עמוד 271-2.

§ הערך: הר-גריזים, מאת יצחק מגן, האצקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגייות בישראל, שנת 1992.

רשימת המינים בתחנה (רשמה XXX )– גם בין החורבות וגם בחורשת אורן ירושלים השתולה.

אורן ירושלים	עיריוני צהוב
ברזיליון ענף	עירית גדולה
געדה מצויה	עכנאי שרוע
זלזלת הקנוקנות	פרע מסולסל
	ציפורן נקוד
חוח ספרדי	קורטם דק
חוחן הקנרס תת מין ירושלמי	קיטה רותמית
חסת השבטים	קיסוסית קוצנית
חצב מצוי	קיפודן מצוי
חרחבינה מגובבת	קיצנית כרתית
לוענית מצויה	קערורית סגולה
משקפים מצויים	שברק מצוי
עופרית אירופית	שעורת התבור
עיריוני קצר	שרביטן מצוי